ארבעה חודשי מסע

היום לפני 122 יומים ארזנו את עצמנו למוצילה, מזוודה אחת, אז עגלה עם אמבטיה. עם חששות כהורים טריים לאמה אז רק בת 4 חודשים ושבוע אבל גם מפוצצים התרגשות מהצעד הענק, החדש, הלא מוכר, המרגש וגם החריג בנוף של החברה שלנו. משאירים מאחור מחסן קטן עם חיים שלמים, חברים ומשפחה.

כילדים הצעירים של המשפחות שלנו תמיד הינו עצמאים, כאלו שלא צריכים עזרה ואם כבר כן צריכים לא יודעים איך לבקש אותה. עם העצמאות הזו ועם הטיולים במעל 40 מדינות צברנו את הביטחון בצעד שאנחנו עושים. ועם סל הכלים והרגשות האלו נחתנו ביפן. בהתחלה התכנון היה ״רק יפן לחודש״ ואז טסים לדרום ומרכז אמריקה. מפה לשם הזמן רץ וארבעה חודשים לתוך המסע שלנו רק עכשיו ניפרדנו מאסיה. אנחנו אנשים ספונטנים ביום יום שלנו, בשילוב התכנון הראשוני שאנחנו עושים לכל מדינה שאנחנו מגיעים, משאירים גם הרבה מרחב לגלות, לחקור ולמצוא מקומות חדשים ופחות מתויירים. אז קונקשיין בסיאול גרם לנו לטייל חודש בדרום קוריאה בקמפינג, הבילבול והחוסר מידע על מזג האוויר האמיתי ביפן גרם לנו לטוס לטייל בטאיוואן. והשם של האי הוקאידו נשאר לנו בראש והחזיר אותנו שוב ליפן וכמובן שכמו בפעם הראשון גם הפעם זה היה בקמפינג. והנה עברו להם ארבעה חודשים. ועכשיו שוב כצעד לא מתוכנן הכרטיסים הזולים הביאו אותנו לגרמניה.

אז חווינו חוויות מטורפות, מטרקים בהרים, הליכה בשלגים, מפגש עם דובים, פסטיבלים צבעוניים, מאכלים מוזרים, תרבויות עשירות ואנשים מדהימים. אבל גם משברים, משבר הנקה, כמה קפיצות גדילה, יתושים שאוכלים אותנו, צינונים, ויכוחים והתאמות על איך מטיילים בשלישה וכן יש גם געגועים למשפחה וחברים.

אבל יחד עם כל זה אהבה ענקית, זוגיות שמאתגרת את עצמה ומתעצמת כל יום מחדש, לראות ולחוות את אמה 24/7 זכות ענקית שמעטים ההורים שחווים. הצחוק המתגלגל, התנועה החדשה ולראות אותה פשוט מאושרת עם הורים מאושרים שעושים מה שהם הכי אוהבים מפוצץ את הלב. לסיים טרק קשה עם חיבוק ונשיקה, להביט על נוף משוגע מקצה הר ולא להאמין שאלו הם החיים שבחרנו, צוברים חוויות ולא רכוש. וכמובן להגיד גם תודה!

.