9 חודשים בפנים | 9 חודשים בחוץ
- 5 בספט׳ 2023
- זמן קריאה 1 דקות
אמה שלי, תשעה חודשים התבשלת בתוכי, לא ידעתי איך אני אהיה אמא בכלל, תשעה חודשים שהפכת מכלום לגור קטן. למדנו להרגיש אחת את השניה, אני למדתי להרגיש את הגלגולים, בעיטות וגיהוקים, ואת למדת את החום גוף, את הקול, את קצב פעימות הלב שלי. הייתי מוטרדת איך זה יהיה בלידה כשתצאי לאוויר העולם ותבכי ויניחו אותך עליי איך את תדעי שאני אמא שלך איך אני אצליח להרגיע אותך. ותשעה חודשים זה קרה כנראה בלי ששמתי לב, נוצר חיבור שלא הייתה בו היכרות פנים אל פנים, לא היו בו חילופי מילים, היו רק רגשות ותחושות מבפנים, היית חלק מהגוף שלי היית עוד איבר שזז בתוכי, וכשאתי המיילדת הניחה אותך עליי ובכית, חיבקתי אותך מעורסלת ומיד נרגעת, ידעת שזאת אני ואז אני פרצתי בבכי לא האמנתי שאני מחזיקה פלא בריאה, לא האמנתי שאני הצלחתי להרגיע אותך מעצם היותי אני. אמא שלי הייתה איתנו גם וניסינו מיד להניק אותך, לא היית מאוד בעניין ואמא שלי הצליחה לחבר אותך אליי וכל מה שחשבתי היה איך לעזאזל אני אעשה את זה לבד?!
והיה קשה מאוד בהתחלה, התחושה של היניקה הייתה לי כל כך קשה ולקח שבוע של התעקשות, מאמצים והרבה מאוד נשימות עד שאני למדתי מה לעשות וגם את למדת יחד איתי .
ועכשיו בגיל תשעה חודשים את כבר לא גוש, את כבר בן אדם קטן, יש לך דעה ויש לך העדפות, את מנופפת לשלום לאנשים ומחייכת לכולם סביבך, את מתגלגלת מצחוק, ואת זוחלת בקצב ממקום למקום
וכן ברור שיש קשיים ויש רגעים של נשימות עמוקות אבל אז יש חיוך שובבי ששווה הכל.
תגובות