02
זחילה עד עמידה
זה השלב שבו הכל משתנה. זמן הערות גדל משמעותית, והסקרנות מתפוצצת. הם כבר לא רק “איתנו” בטיול, הם רוצים לחקור את העולם בעצמם. להושיט יד, לזחול, להיעמד, למשש כל דבר שנמצא בסביבה. גם השינה מתחילה להסתדר יותר, בדרך כלל שנ"צ אחד או שניים ביום, תלוי בגיל המדויק… ותלוי ביום.
בגיל הזה כבר הרגשנו צורך להוריד הילוך. לא כי אי אפשר לטייל, אלא כי צריך לפנות מקום להתנסות. דווקא כשהסביבה משתנה כל הזמן נוצרים רגעים חדשים של גילוי: מקום מעניין להגיע אליו בזחילה, חפץ בגובה הנכון להיאחז בו, מדרגה קטנה שמזמינה ניסיון עמידה. המקומות שאנחנו מגיעים אליהם הופכים להיות חלק מההתפתחות.
התחלנו לשים עוגנים ברורים יותר ביום. בדרך כלל היום מחולק לפעילות בוקר, שנ"צ, פעילות אחר הצהריים, ארוחת ערב ושנת לילה. לא לוח זמנים קשיח, אבל כן רצף שמחזיק את היום.
כשמתאפשר אנחנו מעדיפים לאפשר שינה איכותית במיטה. לפעמים נעדיף לשלם קצת יותר ולקחת דירה במיקום שמאפשר לחזור להפסקת צהריים. זה טוב גם להם וגם לנו. רגע לעצור, לנוח, להטעין מצברים. כמובן שלא תמיד זה מתאפשר, ושינה בעגלה או במנשא יכולה להיות פתרון מצוין. שמרנו על גמישות, ומיקום השינה נקבע הרבה פעמים לפי הפעילות של אותו יום.
כשיצאנו למסלולים זה היה בדרך כלל עם מנשא ובגיל הזה מנשא תיק כבר משמעותית היה נוח יותר גם לנו וגם להן, כשהן נרדמות עדיין אפשר להוריד את התיק ולנוח, ובזמן עירות זה ממש מאפשר יציבה עצמאית ולא רק להיות תלויים עלינו. בימים של מעברים ניסינו לתזמן את השינה עם זמן הנסיעה. ולפעמים פשוט עשינו הפסקה באמצע היום וחזרנו לדירה.
זה גם הגיל שבו מתחילים הטעימות. כתבנו בפירוט על שלב הטעימות במסע נוודות, אבל כן חשוב לי לציין כאן שזו אחת הסיבות שאנחנו הכי אוהבים לשכור דירות בטיולים. זה מאפשר להכין לעצמנו בדיוק מה שאנחנו רוצים ואוהבים, כן גם יוגורט עם בננה נותנת שגרה ויציבות - גם אם זה רק ארוחת בוקר קטנה ונשנושים לאורך היום.
בסופו של דבר זה שלב שמבקש קצת יותר עצירות וקצת פחות “להספיק”, אבל בתמורה מקבלים חוויה אחרת לגמרי. לראות אותם מגלים מקום חדש לא מהידיים שלנו, אלא מהגובה שלהם, לראות את הצמיחה המהירה בגיל הזה מקרוב וברצף זה מדהים.
03
עמידה עד הליכה
זה השלב שבו הכל משתנה. זמן הערות גדל משמעותית, והסקרנות מתפוצצת. הם כבר לא רק “איתנו” בטיול, הם רוצים לחקור את העולם בעצמם. להושיט יד, לזחול, להיעמד, למשש כל דבר שנמצא בסביבה. גם השינה מתחילה להסתדר יותר, בדרך כלל שנ"צ אחד או שניים ביום, תלוי בגיל המדויק… ותלוי ביום.
בגיל הזה כבר הרגשנו צורך להוריד הילוך. לא כי אי אפשר לטייל, אלא כי צריך לפנות מקום להתנסות. דווקא כשהסביבה משתנה כל הזמן נוצרים רגעים חדשים של גילוי: מקום מעניין להגיע אליו בזחילה, חפץ בגובה הנכון להיאחז בו, מדרגה קטנה שמזמינה ניסיון עמידה. המקומות שאנחנו מגיעים אליהם הופכים להיות חלק מההתפתחות.
התחלנו לשים עוגנים ברורים יותר ביום. בדרך כלל היום מחולק לפעילות בוקר, שנ"צ, פעילות אחר הצהריים, ארוחת ערב ושנת לילה. לא לוח זמנים קשיח, אבל כן רצף שמחזיק את היום.
כשמתאפשר אנחנו מעדיפים לאפשר שינה איכותית במיטה. לפעמים נעדיף לשלם קצת יותר ולקחת דירה במיקום שמאפשר לחזור להפסקת צהריים. זה טוב גם להם וגם לנו. רגע לעצור, לנוח, להטעין מצברים. כמובן שלא תמיד זה מתאפשר, ושינה בעגלה או במנשא יכולה להיות פתרון מצוין. שמרנו על גמישות, ומיקום השינה נקבע הרבה פעמים לפי הפעילות של אותו יום.
04
הליכה והילך
זה השלב שבו השליטה בהליכה מתגבשת והופכת מהר מאוד גם לריצה. במקביל מגיע שלב הדעתנות. כבר לא תינוק שמצטרף ליום שלנו אלא אדם קטן עם רצונות, העדפות ודעה משלו. מבחינת הטיול זה רגע שבו הדברים נהיים קצת יותר מאתגרים, פשוט כי הן כבר שותפות פעילות למה שקורה. לכן אנחנו מדגישים תמיד שאנחנו עובדים בעבודת צוות.
בשלב הזה עברנו לעוגן אחד ביום - מסלול אחד, מקום מרכזי אחד או פעילות אחת - וכל השאר נשאר פתוח. חשוב לנו גם לשקף כל הזמן מה עומד לקרות - לאן נוסעים, כמה זמן הנסיעה, מה נעשה כשנגיע ומה נראה שם. זה נותן תחושת הבנה ושליטה בתוך היום. אנחנו גם משתדלים לתת להן באמת להרגיש חלק - לפעמים נותנים לבחור בין שני מסלולים שאנחנו מתלבטים ביניהם, או בין שתי אפשרויות לפעילות. הבחירות קטנות אבל המשמעות גדולה. זה רותם אותן למה שקורה ונותן תחושה אמיתית של עבודת צוות.
המסלולים והפעילויות שאנחנו בוחרים לרוב מותאמים כך שיהיה כיף גם להן - חוף עם מים רגועים יותר שבו הן יכולות להיכנס בביטחון, או מסלול שיוכלו ללכת בו בצורה עצמאית. מצד שני אנחנו לא מוותרים גם על מסלולים מורכבים יותר שמצריכים מנשא והן בעיקר יושבות. המפתח מבחינתנו הוא איזון - הכל במידה.
אם עשינו יום של טרק להר געש שבו הן ישבו כמה שעות במנשא - למחרת נבחר יום רגוע יותר שמאפשר להן להיות עצמאיות, ללכת, לשחק ולחקור בקצב שלהן. לנסיעות אנחנו מקפידים להגיע מוכנים - אוכל מסודר לדרך, נשנושים, מים ומשחקים זמינים. דברים שאפשר לשלוף בקלות בלי להתחיל לחפש תוך כדי נסיעה. בבוקר אנחנו משתדלים לקום בנחת ולאכול ארוחת בוקר, ואם צריך לצאת מוקדם מכינים את רוב הדברים כבר יום קודם כדי לקצר את זמן ההתארגנות.
בסוף היום אנחנו חוזרים הביתה או למלון - אוכלים ארוחת ערב פשוטה, לרוב משהו קל שרק צריך לחמם, חביתות וסלט או כל דבר שלא דורש הרבה מאמץ. אחר כך מקלחת, סיפור, ורגע קטן שאנחנו מאוד אוהבים - לספר יחד מה עשינו היום, ממש מהרגע שקמנו בבוקר ועד סוף היום. זו דרך נעימה לסגור את היום ולעבד את כל החוויות.
וכשזה מתאפשר, במיוחד בטיולים ארוכים יותר, אנחנו משתדלים גם לשלב ימים רגועים בין לבין - ימים בלי תוכנית גדולה ובלי יעד שחייבים להגיע אליו. לפעמים פשוט להישאר באזור הלינה, ללכת לפארק ליד, לשחק ולנוח. לא כל יום חייב להיות יום טיול. דווקא הימים הפשוטים האלה עוזרים לאזן את הקצב ולהשאיר לכולם אנרגיה להמשך הדרך.
בסוף, שגרה בטיול היא לא ניסיון להכניס את החיים למסגרת קשיחה, אלא למצוא יציבות בתוך תנועה. היא משתנה עם הגיל, עם המקום ועם האנרגיה של אותו יום - אבל העיקרון נשאר אותו עיקרון: להקשיב, להתאים, לשמור על עוגנים שנותנים וודאות ולזכור שהטיול הוא לא רק המקומות שאנחנו מגיעים אליהם, אלא הדרך שאנחנו עוברים בהם יחד.
01
לידה עד זחילה
גיל שמתאפיין בהרבה שינה, הנקה / בקבוקים בתדירות גבוהה, צורך בקרבה ומגע, תלות מלאה.
איך נראים הימים? תכלס זה הגיל הכי קל לוגיסטית. תכננו נסיעות בזמן השנ"צים שלה, כשהתעוררה - עצרנו, גם אם לא הגענו ליעד. עד גיל 3 חודשים השתמשנו הרבה במנשא בד, מגע, שוטטות והליכות קלות. היה לנו חשוב לזכור שלא רק אמה צריכה התאמה - גם הגוף שלנו, זה מעט זמן אחרי הלידה, לעשות דברים באיזי, לשמור על עצמנו, לא לדחוף רק כדי “להספיק”. כשמתחילים להיות קצת יותר עירניים סביב גיל 3-4 חודשים זמן בטן היה חלק מהטיול, והלהיט הכי גדול היה לעשות את זה באמבטיה של העגלה, יש כל כך הרבה גירויים ואמה פשוט הייתה מרימה את הראש גבוה. כדי להסתכל החוצה לפרקי זמן ארוכים פשוט כי מעניין! יש עוברי אורח שמחייכים ועצים ועלים. בגיל הזה שווה לתכנן מקומות שנגישים לעגלה. שבילים נוחים, פארקים, טיילות. ככה מרוויחים גם טיול בחוץ, גם זמן בטן, גם אוויר טוב וכולם מרוצים. כשמטיילים לתצפיות, מקומות עם מדרגות, טבע שחייבים מנשא אין בעיה פשוט לקחת בחשבון זמן חופשי לבייבי מחוץ למנשא. גם כשאמה הייתה נראת לנו הכי סבבה ומבסוטה היינו מושכים ככה עוד ועוד וזה היה מצטבר ובא לידי ביטוי לקראת השנת לילה והרדמות קשות, אז גם אם נראה לכם שהכל זורם ונהדר אנחנו ממליצים להקפיד לעשות הפסקות מחוץ למנשא.
״ילדים צריכים שגרה״- המשפט הזה הקיף אותנו. אז בואו רגע נפרק את זה. שגרה נותנת וודאות, וודאות נותנת ביטחון, במילים אחרות השגרה נותנת ביטחון. הילדים יודעים מה הסדר יום מה הרצף שמחכה להם. בטיול, גם כשנדמה שאין שגרה - היא קיימת. אומנם אין גן, אין חוגים ואין בית קבוע. אבל יש רצף. יוגורט ובננה בבוקר זו שגרה. התארגנות ויציאה לטיול זו שגרה. ארוחת ערב, מקלחת, סיפור "מה עשינו היום" ושינה - זו שגרה. הילדים חווים בכל יום עומס עצום של גירויים - מקומות חדשים, אנשים, שפות, נופים. דווקא בתוך הדינאמיות הזאת הם צריכים עוגנים. העניין הוא לא לייצר לוז קשיח, אלא תחושת יציבות בתוך תנועה, לאפשר להם להיות שותפים מלאים, להסביר מה התוכנית קדימה, גם בגדול עוגנים עתידיים וגם בקטן מה קורה מחר, זה כמובן משתנה לפי הגיל ורמת ההבנה ועל זה בדיוק נפרט בהמשך.
ילדים בטיול חווים עומס של גירויים. נופים חדשים, שפות, ריחות, טעמים, מזג אוויר משתנה, מעברים בין מקומות לינה. לפעמים אנחנו שוכחים כמה זה גדול עבורם. אנחנו הבנו שהמפתח הוא לא לייצר לו"ז צפוף, אלא תחושת יציבות בתוך תנועה. עוגן אחד ביום. מסלול אחד, חוף אחד, עיירה אחת. אם הספקנו מעבר לזה - מעולה. אם לא - גם טוב. המטרה היא להישאר בחוויית הצלחה ולא בתחושת מרדף.
אנחנו עוצרים כאן רגע כי אנחנו לא יודעים איפה זה פוגש אתכם. אם זה ילד ראשון, שני או שלישי. אם טיילתם לפני כזוג או שזו קפיצה ישר למים. אם זה הטיול הראשון שלכם עם ילדים או שאתם כבר למודי נסיון. אנחנו כן יודעים לספר על עצמינו שטיילנו המון לפני. אהבנו קצב גבוה. להספיק כמה שיותר. לזוז, להתקדם, להרגיש שאנחנו רואים עוד ועוד. וכשטסנו עם אמה ידענו שדברים ייקחו יותר זמן. ידענו את זה בתיאוריה. אולי בדיוק כמו שאתם קוראים עכשיו. ידענו - אבל לא באמת שיערנו עד כמה. באותה נשימה, כן, אנחנו עדיין מותחים גבולות, בודקים יכולות, ולפעמים גם קצת יותר מדי. אז אם קראתם את הפסקה הראשונה וחשבתם לעצמכם “יאללה, איזה מגזימים, ברור שאפשר יותר מדבר אחד ביום”, אנחנו מבקשים מכם לעצור ולחשוב על זה שוב. ואם זה עדיין מרגיש לכם מוגזם, תבנו תוכנית, אבל עם תיעדוף ברור מראש. תדעו מה העיקר ומה בונוס. יכול להיות שתספיקו המון ויהיה מדהים. ויכול להיות שהתוכניות ישתבשו. וזה לא כישלון. זה חלק מהטיול. האמת? זה הטיול. ברגעים שבהם הם רואים אותנו מתמודדים עם שינוי, עם עיכוב, עם עייפות, עם הבלתי צפוי, ומגלים יצירתיות וגמישות - שם קורים הדברים המשמעותיים באמת. אנחנו חווים את המשפחה 24/7, וזה עמוק יותר מכל מסלול נוסף או אטרקציה שנצליח לסמן עליה וי.
אחרי שהבהרנו את זה, כן חשוב לנו לדבר גם על המבנה של היום בהתאם לגיל. מהלידה ועד גיל שלוש הכל דינאמי. כל חודש נראה אחרת, וכל שלב מצריך התאמות אחרות. לכן חילקנו את זה לפי שלבי התפתחות ולא לפי גיל מדויק, אין תבנית אחת נכונה. לנו חשוב לשמור על האופי הגמיש של הטיולים שלנו. לפעמים זה מצליח יותר ולפעמים פחות. זה ריקוד מתמשך של הקשבה, שמשתנה ומתעצב כל הזמן. יחד עם זאת, יש עקרונות שחזרו על עצמם ועזרו לנו בכל שלב, ואת ההתייחסות אליהם נפרט עכשיו לפי גילאים ושלבי התפתחות.
*התוכן מבוסס על חוויות אישיות בלבד, אינו מהווה ייעוץ מקצועי, והשימוש בו הוא באחריות הקוראים בלבד.